החלטה בתיק רע"א 2181/13

א.        בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת ד"ר אבניאלי) מיום 28.2.13 בהפ"ב 41261-09-12, בגדרו נדחתה עתירתו של המבקש לביטולו של פסק בוררות שניתן ביום 20.6.12 על-ידי הבוררים עו"ד פרופסור מרדכי מירוני ועו"ד אהרן נחומי (להלן, בהתאמה, פסק הבוררות ו-הבוררים). הפרשה עניינה הליך כספי בעקבות סיום עבודתו של המבקש אצל המשיבה.

רקע

ב.          ואלה עיקרי העובדות, העולות מפסק דינו של בית המשפט המחוזי ומן המסמכים שהוגשו: המבקש הועסק כסמנכ"ל וכמנהל כספים בקבוצת טיב טעם בין השנים 1997 ו-2003. לאחר פיטוריו ניהלו הצדדים הליך בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (עב 4956/03). ביום 23.8.04 נחתם הסכם גישור בין הצדדים, בגדרו הוסכם כי המבקש יהא זכאי לקבלת תשלום בשווי 11% ממניותיה של חברת טיב טעם אשדוד (להלן החברה), ואילו מניותיו של המבקש בחברה זו תועברנה לידי המשיבה. כן הוסכם, כי שוויה של החברה ייקבע בהליך בוררות, שיתנהל בפני הבוררים.

ג.        בסעיף 7.2 להסכם הגישור הוסכם, כי הבוררים ימנו מומחה לצורך הערכת שוויה של החברה. בסעיף 7.1 להסכם הגישור נקבע, כי תנאי מוקדם לכניסת מינויו של המומחה לתוקף הוא, בין היתר, הצהרתו כי "הוא וכן משרד רואי החשבון בו הוא עובד אינם נמצאים, במישרין ו/או בעקיפין, בניגוד אינטרסים ביחס למי מהצדדים של הסכם גישור זה, וכמו כן הם לא נתנו בעבר ו/או נותנים בהווה שירותים כלשהם למי מהצדדים".

ד.        בסופו של יום, ולאחר שמינויו של מומחה מסוים בוטל על ידי הבוררים (לפי בקשתו של המבקש), מונו רואי החשבון יהושע הזנפרץ וואדים פורטנוי כמומחים. קודם למינוים הצהירו המומחים בדבר העדר ניגוד עניינים, כנדרש לפי סעיף 7.1 להסכם הגישור, ובישיבות בוררות אף נשאלו אודות קשריהם העסקיים עם הצדדים. בטיוטת הערכת שווי מיום 3.11.11 נאמד שוויה של החברה ב-15.6 מיליון ש"ח (ממוצע) לצדדים ניתנה האפשרות להעביר הערותיהם והשגותיהם לטיוטת הערכת השווי, וכך אכן עשו. ביום 18.6.12 ניתנה הערכת השווי הסופית, בה נאמד שוויה של החברה ב-14.5 מיליון ש"ח (ממוצע).

ה.        ביום 20.612 ניתן פסק הבוררות, בגדרו (סעיף 4.1) ניתן תוקף של פסק בוררות להערכת השווי.

ו.        המבקש עתר לבית המשפט המחוזי לביטולו של פסק הבוררות (הפ"ב 41261-09-12). בבקשתו לביטול הפסק נטען, כי "לאחר מתן פסק הבורר הגיעה אל המבקש שמועה לפיה בתו של רו"ח יהושע הזנפרץ מועסקת במשרד רואי החשבון של טיב טעם קוסט פורר" (סעיף 31). נטען, כי למרות מאמציו של המבקש היו מעריכי השווי נתונים להשפעה מצד קבוצת טיב טעם "השפעה שהביאה אותם להתעלם לחלוטין מטענות המבקש כנגד התרגילים הפיננסיים שנעשו בדוחות הכספיים של החברה ולהגיע לתוצאה בלתי סבירה באשר לשווי החברה". המבקש הוסיף וטען, כי אילו היה יודע על הקשר האמור, היה מתנגד למינויו של רו"ח הזנפרץ. נוכח זאת טען המבקש, כי התקיימה בעניינו עילת הביטול הקבועה בסעיף 24(10) לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968. בתגובתה בבית המשפט המחוזי טענה המשיבה, שאין ממש בטענה כי הקשר בין משרד רואי החשבון קוסט פורר לבין בתו של רו"ח הזנפרץ הוביל להטייתה של הערכת השווי. לטענתה, הגם שבא כוחו של המבקש היה מצוי בקשרים משמעותיים יותר עם אחד הבוררים (עו"ד נחומי), לא ראה בכך המבקש טעם לפגם. המשיבה הותירה את ההכרעה בבקשה לביטול פסק הבוררות לשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי, אולם טענה כי ככל שיבוטל פסק הבוררות, הנה נוכח קשריו של בא כוח המבקש עם עו"ד נחומי יש להורות אף על מינוים של בוררים חדשים. 

ז.        בפסק דין מיום 28.2.13 דחה בית המשפט המחוזי (השופטת ד"ר אבניאלי) את הבקשה לביטול פסק הבוררות. נאמר, כי "השאלה היא האם מתקיים כאן ניגוד עניינים המעלה חשש ממשי להטיית שיקול דעתו של מעריך השווי", וכי "אמנם רו"ח הזנפרץ לא גילה את אוזנם של הבוררים ושל באי כוח הצדדים אודות העובדה כי בתו מועסקת כמתמחה במשרד רו"ח קוסט-פורר, אולם בנסיבות העניין ולאור ההליך הממצה שנוהל בפני הבוררים, הן לפני מינויו של רו"ח הזנפרץ, הן במהלך קבלת טיוטת הערכת השווי והן לאחר מכן, עד למתן פסק הבוררים, אני סבורה כי אין למצוא פגם ב'קשר תעסוקתי' מסוג זה". בית המשפט המחוזי ציין, כי המבקש לא טען שבתו של רו"ח הזנפרץ עוסקת בבקרת הדו"חות של חברת טיב טעם, ומכל מקום מדובר בחברה ציבורית שדוחותיה מתפרסמים בבורסה וגלויים לעין כל. עוד ציין בית המשפט המחוזי, כי נראה שהמבקש הרחיק למחוזות רחוקים "משום שאינו שבע נחת מן התוצאה הכספית שהתקבלה בסופו של דבר". בית המשפט המחוזי נדרש גם לקשר שבין בא כוחו של המבקש לעו"ד נחומי בציינו, כי "אף הוא קשר רחוק שאין בו כדי להשפיע על הבוררות".

בקשת רשות הערעור

ח.        מכאן בקשת רשות הערעור, בה נטען כי בחינת קיומו של ניגוד עניינים נעשית מנקודת מבטו של האדם הסביר, ובלשונו של המבקש - "די שעצם הסיטואציה עלולה לעורר בליבו של האדם הסביר חשש סביר שכזה כדי להביא לפסילתו" (סעיף 48). נטען (סעיף 55), כי נוכח העובדה שבתו של רו"ח הזנפרץ מועסקת כמתמחה במשרד קוסט פורר, "ברור לכל אדם כי למעריך השווי היתה עלולה להיות בעיה אמיתית להטיל דופי ו/או שלא לקבל את הנתונים, הרישומים וההסברים של משרד רואה חשבון קוסט ביחס לטענות שהעלה המבקש", ועל כן אין מנוס מלקבוע כי רו"ח הזנפרץ היה מצוי בניגוד עניינים ונגוע במשוא פנים. המבקש טוען (סעיף 61), כי המבחן אינו האם קיים חשש ממשי למשוא פנים אלא האם היה עלול להתעורר חשש סביר.    

ט.        בהחלטה מיום 23.4.13 נתבקשה תגובת המשיבה. בתגובה מיום 22.7.13 נטען, כי יש לדחות את הבקשה על הסף באשר אינה מעוררת שאלה בעלת אופי משפטי או ציבורי החורגת מעניינם של הצדדים. נטען, כי בקשת רשות הערעור היא "מראשה ועד סופה, ניסיון לערער על ממצאים וקביעות עובדתיות של בית משפט קמא" (סעיף 76). לגוף הדברים נטען, כי על העותר לביטולו של פסק בוררות להוכיח קיומו של חשש ממשי למשוא פנים אמיתי מצד הבורר (ובענייננו - מצד מעריך השווי), וכי מדובר במבחן אובייקטיבי. נטען, כי לפי פסיקת בתי המשפט "בנסיבות בהן מתקיים קשר שולי בין אחד הצדדים לבוררות לבורר ו/או למומחה מטעמו, אין כל מקום לפסילת הבורר" (סעיף 105). המשיבה לא חזרה על עמדתה בבית המשפט המחוזי באשר לנכונות לביטול פסק הבוררות, ונימקה את עמדתה עתה המתנגדת לכך בעלות של בוררות חדשה (דבר זה כמובן לא נשתנה בין שני ההליכים).

הכרעה

י.       ההלכה הנוהגת בבית משפט זה היא כי רשות ערעור על החלטת בית משפט לפי חוק הבוררות לא תינתן אלא אם מתעוררת שאלה משפטית או ציבורית החורגת מעניינם של הצדדים לסכסוך, או כאשר שיקולי צדק או מניעת עיוות דין מחייבים התערבות (רע"א 3680/00 גמליאלי נ' מגשימים כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ, פ"ד נז(6) 605). הגם שביטאתי לא אחת את עמדתי כי יש לנקוט גישת התערבות מרחיבה מזו על מנת לחזק את מוסד הבוררות (ראו, למשל, רע"א 2237/03 שועלי נ' המועצה המקומית תל מונד, פ"ד נט(4) 529, 543 ואילך), הגישה הנוהגת היא הגישה המצמצמת; ומכל מקום בתשס"ט, בתיקון מס' 2 לחוק הבוררות, יצר המחוקק אפשרויות השגה. בהסכמה על פסק הבורר - בערעור "פנימי" (סעיף 21א) ובפני בית המשפט (סעיף 29ב). בבקשה לא נטען, כי היא מניחה שאלה משפטית עקרונית, ודי בכך, לפי הגישה הנוהגת בבית משפט זה, על מנת שלא להיעתר לה. אוסיף, כי גם לפי הגישה המרחיבה, המקרה דנא אינו בא בקהלם של אלה המצדיקים התערבות. אוסיף, כי לטעמי גם לא נגרם עיוות דין במקרה דנא, בו לצדדים ניתן יומם בגדר הליך הבוררות (ראו סעיפים 27-26 לבקשה).

יא.     אף לגופם של דברים אין בידי להיעתר לבקשה. טענתו העיקרית, שלא לומר היחידה, של המבקש היא כי רו"ח הזנפרץ היה מצוי במצב של ניגוד עניינים ונגוע במשוא פנים. אמות המידה העקרוניות לפסילת בורר נקבעו ברע"א 296/08 ארט-בי חברה בערבות מוגבלת נ' עזבון המנוח ג'ק ליברמן (2010). נאמר שם, בפסקה 96 לפסק דינו של השופט דנציגר, כי העילות להעברת בורר מתפקידו הקבועות בסעיף 11 לחוק הבוררות יכולות "להאיר את טיבן של עילות הבטלות הקבועות בסעיף 24 לחוק הבוררות". על כן - אכן - אין מניעה עקרונית לעתור לביטול פסק בוררות בטענה של ניגוד עניינים ומשוא פנים. לעצם הדברים נאמר בעניין ליברמן, כי "המבחן לפסלות בורר צריך שיהיה דומה למבחן שנקבע בעניינם של שופטים, קרי, כי על הטוען לפסלות בורר להוכיח בהתבסס על ראיות אובייקטיביות, קיומו של חשש ממשי למשוא פנים" (פסקה 115 לפסק דינו של השופט דנציגר, וראו גם פסקה ח' לחוות דעתי שם, וכן רע"א 7816/11 זילברשלג נ' מימון (2011) בפסקה ט'). מבחן "החשש הממשי" לקיומו של משוא פנים הוחל גם בעניינו של מומחה מטעם הבורר - "כדי לפסול מומחה מטעם הבורר נדרש להוכיח קיומו של חשש ממשי שקשריו המקצועיים של המומחה עם מי מבעלי הדין יפגע בזכויותיו של בעל הדין האחר" (רע"א 8005/08 קבוצת גיאות בע"מ (לשעבר פאפאגאיו שירותי מזון בע"מ) נ' תפעול בע"מ (2009)). 

יב.      בנדוננו, לא העניק רו"ח הזנפרץ שירות למי מן הצדדים, ואף לא קיים עמם קשרים עסקיים. הקשר בין רו"ח הזנפרץ לבין המשיבה היה עקיף ביותר - בתו של רו"ח הזנפרץ הועסקה כמתמחה במשרד רו"ח, המבקר את דוחותיה הכספיים של קבוצת טיב טעם. מדובר בקשר רחוק, וצדק איפוא בית המשפט המחוזי בקביעתו כי קשר זה אינו מקים חשש ממשי למשוא פנים, וזאת אף כי עולמנו עמוס חשדנויות לעייפה מהן (מדי פעם מוצדקות). על כגון דא נזדמן לי לציין, כי "באופן כללי, כדי לקשר בין כל שני אנשים אקראיים בעולם, אין נדרשים אלא מספר מתווכים ספורים, ויש להניח כי מספר זה יורד בהדרגה ככל שהעולם בו אנו חיים הופך יותר ויותר גלובלי ... דברים אלה נכונים במיוחד במדינה קטנה כמו ישראל בה יתכנו היכרויות רבות בין אישיות ובין עסקיות, ועל אחת כמה וכמה כאשר מעורבים משרדי עורכי דין גדולים המונים מאות עורכי דין וחברות עסקיות גדולות בעלות היקף פעילות רחב" (רע"א 7088/11 אלרוב נדל"ן מלונאות בע"מ ואח' נ'Hilton International Co (2011), בפסקה י"א). גם העובדה, כי הקשר המקים - לפי הטענה - את משוא הפנים נתגלה למבקש רק לאחר שניתנו הערכת השווי הסופית ופסק הבוררות מצדיקה הקפדה רבה בשעה שנבחן קיומו של אותו חשש ממשי למשוא פנים (השוו: עניין אלרוב, בפסקה י"ג).

יג.      עם זאת, וחרף המסקנה האמורה, סבורני כי מיטיב היה רו"ח הזנפרץ לנהוג אילו הסב את תשומת ליבם של הצדדים והבוררים לעובדה, כי בתו מועסקת במשרד רו"ח קוסט פורר. אכן, מקום בו מתעורר ספק - ואפילו רחוק - אצל הבורר (או מומחה מטעמו) באשר לקיומה של עובדה העלולה להקים חשש לניגוד עניינים, עליו לגלותה לצדדים, בחינת "אם יש ספק, אין ספק", ויחליטו הצדדים האם הם מסכימים לקיים את ההליך אם לאו; וכפי שציינתי בעניין אלרוב - "כל המגלה הרי זה משובח, כל המרבה בגילוי הרי זה משובח". מכל מקום, הדברים נאמרים במבט צופה פני עתיד ומקרים אחרים, שכן - כאמור מעלה - במקרה דנא איני סבור כי מתקיים חשש ממשי למשוא פנים, המצדיק את ביטולו של פסק הבוררות.

כללם של דברים

יד.       נוכח האמור, לא אוכל להיעתר לבקשת רשות הערעור. בשים לב לשינוי בעמדתה של המשיבה בין ההליך בבית המשפט המחוזי לבין הבקשה דנא, כמפורט מעלה, ישא המבקש בהוצאותיה על הצד הנמוך, בסך 5,000 ש"ח.

ניתנה היום, י"ז באב תשע"ג (24.7.2013).